מפת הדרכים של הילד שלי
איזו מפת דרכים אני מציירת לילד שלי כדי שידע להתנהל בעולם בביטחון ובאמונה ביכולותיו?
אחת האימהות שמגיעה אלי לקליניקה סיפרה לי שהיא לעולם אינה מאפשרת לבתה בת ה-8 להיפגש אחה"צ עם חברות. כששאלתי: "מדוע?" היא השיבה: "אני חוששת, אני לא יודעת לאילו בתים היא תלך, מי ההורים, לא מכירה את האבא, מעדיפה שלא תלך בכלל. עזבי, שתשאר איתי בבית, ככה היא בטוחה ואני הכי רגועה"
התפתחה בנינו שיחה כנה ושאלתי: "מה המסר שאת מעבירה לילדה כשאת לא מאפשרת לה להיפגש עם חברים?"
אמרתי לה שאני שומעת מסר שאומר: "העולם מסוכן, עויין ואין לילדה כל יכולת לצאת אל העולם המפחיד הזה, המקום היחיד הבטוח הוא בבית לצד אמא".
אם העולם באמת הינו מקום כה מסוכן ועוין (לפי דעתי הוא לא) אז תפקידי כהורה: ללמד את ילדי כלים להתמודד, איך להגן על עצמו, לעזור לילד לפתח חושים ויכולות שיסייעו לו להתנהל בעולם הזה. דווקא הימנעות מהעולם אינה מלמדת ובונה את הכלים הללו בילד.
אם אני מונעת מהילד שלי התנסויות אני מעבירה לילד מסר (גם אם לא במודע וגם אם לא אמרתי זאת במילים) שהוא חלש, מאויים וחסר יכולות וזה עלול לגרום לילד להירתע, להימנע ולפתח פחדים וחרדות.
אני מאמינה שהעולם הנו מקום טוב ביסודו, כמובן שאני כאמא דואגת בראש ובראשונה לבטיחות וביטחון ילדי ולכן אלמד אותו זהירות ועירנות במקומות שיש בהן צורך: עם מי מותר לו לדבר, מה לעשות כשאדם זר ניגש אליו, למי לפנות אם הוא צריך עזרה. אך גם אאפשר לו ללכת מקומות שהוא מסוגל ללכת בעצמו, ארשה לו להיפגש עם חברים (שאני מכירה את הבית ואת ההורים), אלמד אותו לחצות כבישים...
אני מעבירה לילד מסר שיש לו כוחות ושאני סומכת עליו וכך בונה אצלו תחושת ערך עצמי.
כל אלו ישרטטו לו את מפת הדרכים האישית שלו שתעזור לו להסתובב בעולם בתחושת ביטחון ואמונה.
